קוליטיס כיבית

קוליטיס כיבית היא מחלה דלקתית כרונית הפוגעת ברירית המעי הגס. ברוב המקרים קוליטיס כיבית תהיה מוגבלת לאזור המעי הגס בלבד ולעיתים נדירות היא עלולה לפגוע גם בקצהו של המעי הדק. קוליטיס כיבית תמיד תפגע באזור הרקטום ותימשך באופן רציף ללא אזורים בריאים לאורכו של האזור הנגוע. בשונה ממחלת קרוהן,  דלקת כיבית של המעי הגס תפגע בשכבה הרירית השטחית בלבד ולא בשכבות בעמוקות יותר של דופן המעי. קוליטיס כיבית עלולה להתפתח אצל בני כל הגילאים, אולם רוב הלוקים בה נמצאים מתחת לגיל שלושים.

הגורמים לקוליטיס כיבית

טרם נמצאו סיבות חד- משמעותיות לקוליטיס כיבית אולם קיימות מספר השערות לגבי הגורמים למחלה.

  • המערכת החיסונית– משערים כי תגובה לא תקינה של המערכת החיסונית, כלפי תאים שנמצאים במעיים באופן קבוע גורמת דלקת כרונית ונזק למעיים.
  • גנטיקה – לקוליטיס כיבית יש נטייה לעבור בתורשה. מחקרים מראים כי לעשרים אחוז מהחולים בקוליטיס כיבית יש קרובי משפחה הסובלים מקוליטיס כיבית או ממחלת קרוהן. בנוסף ידוע על תפוצה שונה של המחלה בקרב קבוצות אתניות שונות. לדוגמא: הסבירות ללקות בקוליטיס כיבית גדולה פי חמש בקרב יהודים אמריקאים ממוצא אשכנזי, מאשר באוכלוסיה הכללית.
  • גורמים סביבתיים –  קוליטיס כיבית נפוצה בעולם המערבי ולכן נוטים לשער כי תפריט רווי בשומנים וצריכה של מזון מעובד מעלים את הסיכון ללקות במחלה.
  • גורמים נפשיים – חולים רבים בקוליטיס כיבית מדווחים שמצבי לחץ או מצוקה נפשית גורמים להחמרת התקפי המחלה והגדלת התדירות שלהם.

סימפטומים לקוליטיס כיבית

אצל מרבית החולים הסימפטומים לקוליטיס כיבית באים וחולפים. רק חמישה מתוך מאה חולים בקוליטיס כיבית יסבלו מהסימפטומים באופן קבוע.

  • שלשול –  שלשול רירי או דמי הוא אחד הסימפטומים השכיחים לקוליטיס כיבית. מספר היציאות ליום יכול להיות רב מאוד, וייתכן מספר גדול של יציאות גם בלילה.
  • דימומים מפי הטבעת  – דימומים אלה עלולים להצביע על קוליטיס כיבית. במידה והמחלה פגעה ברקטום בלבד יתכן כי הדם יהיה נקי, אך אם מעורב חלק ארוך יותר של המעי, יהיה הדם מעורב ביציאה שלשולית.
  • חוסר תיאבון וירידה במשקל  – חלק מהחולים בקוליטיס כיבית עלולים לפתח חוסר תיאבון ולרדת במשקל באופן משמעותי.
  • בעיות רפואיות נוספות – קוליטיס כיבית עלולה לגרום למספר בעיות רפואיות נוספות בניהן: כאבי פרקים, דלקות עיניים,  מחלות כבד או הצטלקות של צינור המרה. במקרים נדירים קוליטיס כיבית חמורה עלולה לגרום להתנפחות של המעי הגס. זוהי תופעה קטלנית שדורשת טיפול מיידי.

כיצד מאבחנים קוליטיס כיבית

השלב הראשון באבחון של קוליטיס כיבית הוא בדיקת דם שיכולה להצביע על תהליך דלקתי כלשהו בגוף. לעיתים ניתן לאתר בדם נוגדנים שידוע כי הם מופיעים בדרך כלל בקרב חולים בקוליטיס כיבית.

  • קולונוסקופיה – הבדיקה מתבצעת באמצעות קולונוסקופ –  צינור גמיש גמיש המוחדר אל פי הטבעת ומאפשר לרופאים לראות את פנים המעי ואף ליטול ממנו דגימות רקמה לצורך בדיקות נוספות.
  • ביופסיה – במהלך בדיקת הקולונוסקופיה, ניתן לקחת דגימות מאזורים נגועים בדופן המעי לצורך בדיקות מקיפות.

הטיפול בקוליטיס כיבית

קוליטיס כיבית היא מחלה כרונית ולכן לא קיים טיפול שיביא לריפוי מוחלט שלה. הטיפולים בזמן מחלה פעילה נועדו לדכא את התסמינים ואילו הטיפולים לטווח ארוך, ניתנים כדי למנוע את ההתפרצות הבאה של המחלה.

  • טיפול בסלוזיפירין – תכשיר המורכב מחומצה 5 אמינו-סליצילית וסולפאפירידין. פירוק התרופה למרכיביה נעשה על ידי חיידקי המעי הגס. לסולפאפירידין עלולות להיות תופעות לוואי כמו כאבי ראש, בחילות והקאות וכמו כן יש לו השפעה על איכות הזרע בקרב גברים. כדי למנוע את תופעות הלוואי הללו פותחו תרופות המכילות חומצה 5 אמינו-סליצילית,, בלבד.
  • טיפול בסטרואידים – מיועד לטיפול במחלה בדרגה בינונית או קשה. הסטרואידים הם חומרים ביולוגים המופרשים באופן טבעי בגוף האדם  על ידי בלוטת יותרת הכליה. פעילותם מבוססת על דיכוי התהליך הדלקתי ובקרה על פעילות מנגנון החיסון. חסרונו של הטיפול בסטרואידים במינונים גבוהים לאורך זמן הינו השפעות לוואי בלתי רצויות.
  • מרקפטופורין (6-MP), פורינטול, אימורן – תכשירים המדכאים את מערכת החיסון ומאפשרים להשיג הפוגה במחלה ולשמור על תקופת הרגיעה בין התפרצות אחת לשנייה.
  • טיפול בנוגדנים חד שבטיים – טיפול הניתן בשנים האחרונות לחולי קרוהן ואושר לאחרונה לשימוש גם בקרב חולים בקוליטיס כיבית, בדרגת חומרה בינונית או קשה, שאינה מגיבה לטיפול בסטרואידים.

Comments are closed.