תסמונת אספרגר

תסמונת אספרגר היא אחת מהלקויות ההתפתחותיות הכלולות בקשת האוטיסטית. ההפרעה מאופיינת בליקויים בתקשורת חברתית, בקיום מגעים חברתיים בהבעת רגשות ובהבנת רגשותיהם של אחרים. תסמונת אספרגר מאובחנת ביחס של 36 ל- 10,000 איש, וביחס של 10 בנים לבת אחת. תסמונת אספרגר היא הפרעה מולדת המאובחנת ברוב המקרים עד גיל 3.

 הגורמים לתסמונת אספרגר

הגורמים לתסמונת אספרגר אינם ידועים. הדעה הרווחת כיום היא שהתסמונת אינה מועברת בתורשה באופן ישיר. אולם אין לכך עדיין הוכחה מדעית.

 סימפטומים לתסמונת אספרגר

  • על אף חילוקי דעות רבים בין החוקרים השונים, בנוגע לאבחון של תסמונת אספרגר, ידועים מספר סימפטומים שהופעתם באופן משמעותי ומתמשך, עלולה, לאחר שלילת אוטיזם או הפרעות התפתחותיות אחרות, להעיד על התסמונת.
  •  קשיים בתפקוד חברתי  – הסובלים מתסמונת אספרגר עלולים להיות בעלי שליטה מוגבלת בעוצמת הקול ודיבור חדגוני בקצב לא רגיל. מצב זה יוצר תחושה של חוסר בהירות בדברים ומקשה על הקשר עם הסביבה ועל יצירת קשרים חברתיים.
  •  תחומי עניין מוגבלים.  הסובלים מתסמונת אספרגר, יגלו במקרים רבים מומחיות גדולה במיוחד בתחום צר. סימפטום זה אינו קל לזיהוי, היות והתעמקות בנושא צר מאפיינת גם ילדים בריאים.
  •  רכישה מאוחרת של מיומנויות מוטוריות. לימוד מאוחר יחסית של רכיבה על אופניים, קושי בתפיסת כדור וקואורדינציה נמוכה, עלולים להיות סימפטומים של תסמונת אספרגר.

 איך מאבחנים תסמונת אספרגר

אבחון של תסמונת אספרגר יינתן על פי מספר גורמים:

  •  ליקויים מגעים חברתיים – קיום של לפחות שני ליקויים מתוך הרשימה הבאה: ליקוי בתקשורת לא מילולית, כישלון ביצירת קשרים חברתיים עם בני אותו גיל, חוסר רצון לשתף אחרים בחוויות חיוביות והיעדר תחושת הדדיות.
  •  התנהגות סטריאוטיפית נוקשה – קיום של לפחות ליקוי אחד מתוך הרשימה: התעסקות ממוקדת בתחום עניין ספציפי, הצמדות לטקסים ולחזרות עליהם, תנועות גופניות החוזרות על עצמן ועיסוק יתר בחפצים.
  •  שיבושים בתפקוד – שיבושים בתפקוד חברתי או תעסוקתי הנגרמים כתוצאה מתסמונת אספרגר.
  •  התפתחות תקינה של השפה – כאשר למרות הליקויים שהוזכרו, אין עיכוב בהתפתחות השפה, יכול התפיסה, או יכולתו של האדם לדאוג לצרכיו.

 טיפול בתסמונת אספרגר

הלוקים בתסמונת אספרגר שונים זה מזה בקשייהם ויכולותיהם, לכן יש צורך להתאים לכל אדם את הטיפול הנכון. טיפולים יכולים להיות יעילים לחיזוק  מיומנויות התקשורת ושיפור איכות החיים. עבור ילדים חשוב במיוחד סיוע בשילוב במערכת החינוך.

  •  טיפול התנהגותי. נועד להפחתת התנהגויות לא סוציאליות המאפיינות את הלוקים בתסמונת אספרגר, ולשיפור מיומנויות חברתית.
  •  טיפול קוגניטיבי. הדרכה ומשחקי תפקידים, לשיפור הבנה של הזולת והפחתת דעות שליליות של הלוקה בתסמונת אספרגר, לגבי עצמו ולגבי העולם הסובב אותו.
  •  טיפול קבוצתי. קבוצות בהם משתתפים אנשים נוספים המתמודדים עם תסמונת אספרגר, בהן ניתן לקבל תמיכה ומשוב.
  •  טיפול תרופתי. טיפול תרופתי עשוי להועיל בהתמודדות עם רגשות חרדה, זעם ודיכאון, וכן להפחית התנהגויות כפייתיות אובססיביות.

Comments are closed.