זאבת הינה מחלה אוטואימונית רב מערכתית ומורכבת אשר פוגעת בעור, בכליות, במערכת הדם, בפרקים ועוד. נשים בגילאי 15-44 נמצאות בקבוצת האוכלוסייה בעלת הסיכון הגבוה ביותר ללקות במחלה – הידועה גם בשמה, לופוס. על פי ההערכות, ישנם בישראל כ-3,000 חולים הסובלים מזאבת (מרביתם נשים). באשר לשכיחותה בעולם, מחקרים מצביעים על כחצי מיליון חולים באירופה. בעקבות מחקר אינטנסיבי בנושא, וטיפול במחלה על ידי רופאים המתמחים בלופוס, חל שיפור של ממש באורח חייהם של הלוקים בזאבת.
במהלך כנס אשר נערך בפברואר 2013 במרכז למחלות אוטואימוניות בבית החולים שיבא, רופאים בכירים מכל המרכזים הרפואיים בישראל נפגשו על מנת לדון במחלות אוטואימוניות בכלל, וזאבת בפרט. בין השאר, הוצגה במהלך הכנס תרופה חדשה כנגד זאבת אשר זכתה לאחרונה לאישורו של משרד הבריאות.
מדובר אפוא בתרופה אשר הוכחה כיעילה בטיפול בביטוים השונים של המחלה, ואשר אושרה כאמור לטיפול על ידי משרד הבריאות (לאחר שהייתה בשימוש מחקרי בישראל במשך תקופה). התרופה, הקרויה בנליסטה, משפיעה על שגשוג תאי הדם הלימפוציטים מסוג B באופן ישיר, וזאת מתוך הבנה כי מדובר בתאי הדם אשר אחראים לייצור מרכיבי הדם שגורמים למרבית תסמיני הזאבת (והם ללא ספק ה"שחקנים העיקריים", או שמא נאמר, ה"חשודים המרכזיים"). אישורה של התרופה איננו עניין של מה בכך. בנליסטה הינה התרופה החדשה הראשונה, מזה כ-50 שנה, אשר מאושרת לטובת טיפול בזאבת.
היות וזאבת הינה מחלה אשר תסמיניה משתנים בין חולה לחולה, לא אחת, היא קשה לאבחנה בתוך זמן קצר. הסיבות להתפתחותה של המחלה יכולות להיות רבות. על פי רוב, מדובר בנטייה גנטית, רקע תורשתי או חשיפה לגורמים סביבתיים מסוימים. כ-90% מהלוקים במחלה הינן נשים. ואכן, הנטייה הגנטית הינה בעלת תפקיד אינטגראלי בהתפתחות זאבת. דהיינו היא מערבת מספר משמעותי של כרומוזומים. כמו כן, הגורמים הסביבתיים יכולים אף הם להשפיע על פרוץ המחלה. לדוגמא, עישון, הורמוני מין, זיהומים, חשיפה לקרני UV, חומרים קוסמטיים ועוד.
טיפול במחלת הזאבת – הפחתת התסמינים ושליטה על המחלה
טיפול במחלת הזאבת נועד לשלוט על סיבוכי המחלה האוטואימונית ולהפחית את תופעותיה ככל הניתן. על פי רוב, הלוקים בזאבת מקבלים טיפול באמצעות פלקווניל (Palquenil) ולעיתים הם זקוקים גם לטיפול של סטרואידים במינון נמוך קבוע. לא אחת, כאשר המחלה מופיעה ברמה בינונית או קשה, יש צורך לעלות את מינון השימוש בתרופה ואף לקבל טיפול נוסף במקביל. מדובר בשורה של תרופות אשר מווסתות את פעילותה של מערכת החיסון כגון סלספט, אימוראן, ציקלופוספמיד ועוד. כעת, התרופה החדשה – בנליסטה – יכולה להוות בשורה של ממש עבור חולי זאבת בארץ ובעולם.
בנליסטה הינה למעשה נוגדן הומני מונוקלונלי אשר מדכא את פקטור השגשוג של BLyS שהינו גורם חשוב בפעילותם של תאי B בעת ייצור נוגדנים. נוגדנים אשר בגין מחלת הזאבת תוקפים את הרקמות הבריאות של הגוף והורסים אותן. אי לכך, מדובר בתרופה המהווה אופציה חשובה וחדשה אשר מתמקדת באחד הגורמים העומדים בבסיס המחלה באופן ספציפי.
מספר מחקרים רבי משתתפים הוכיחו זה מכבר את יעילותה של הבנליסטה. זאת בתור תרופה המסייעת לשיפור מובהק בתסמיני הזאבת. על פי רוב, התרופה יעילה כנגד זאבת ברמה בינונית הגורמת להתערבות העור, הדם והמפרקים. במשך מספר שנים, בנליסטה נמצאת בישראל בשימוש ברמה המחקרית. בסוף שנת 2012, משרד הבריאות אישר את התרופה והכניס אותה לסל הבריאות. הטיפול בתרופה ניתן באמצעות עירוי דם אחת לחודש והוא מביא ביעילות להפחתה של ממש בתופעות הלוואי של הזאבת.
סיבה לאופטימיות
עבור חולי הזאבת, הצגתה של התרופה החדשה הינה בשורה משמחת במיוחד. זאת היות וחברות העוסקות במחקר רפואי אינן משקיעות בדרך כלל משאבים משמעותיים בפיתוח פתרונות עבור "מחלות נדירות". עם זאת, ניתן בהחלט לשים לב להתפתחות המחקר בנוגע לזאבת עם מעורבות כלייתית, עורית ומפרקית. מחקרים רבים עוסקים בתחום, וחלק ניכר מהמחקר מתבצע בישראל. לא אחת, חולים אשר מחלתם הוכיחה עמידות לטיפולים המקובלים, לוקחים חלק במחקרים המדוברים.
לסיכום, לחולי הזאבת בארץ ובעולם יש כעת סיבה לאופטימיות. אמנם טרם נמצאה תרופה אשר תנצח את המחלה לחלוטין, אך המחקר הרפואי השכיל להוליד פתרונות רבים המפחיתים באופן משמעותי את תסמיניה השונים. דהיינו, הלוקים בזאבת יכולים בהחלט ליהנות מחיים רגילים ומלאים. כמו כן, תוחלת חיים של הלוקים בזאבת התארכה, נוכח הבנת המחלה ושמירה על אורח חיים בריא כגון הימנעות מעישון, תזונה נכונה, הימנעות מחשיפה לקרני UV ועוד.
