עירוי ברזל פרטי

יתרונות בעירוי ברזל תוך ורידי (Intravenous IV)

עקב כל מה שהזכרתי לעיל, ניתן להסיק שטיפול בעירוי ברזל IV תוך ורידי עדיף על ברזל פומי ומציג מספר יתרונות כמו עלייה מהירה ומובהקת יותר ברמות ההימוגלובין Hb ומילוי מאגרי הברזל בגוף. מסיבות אלה, פורמולות מודרניות של ברזל IV הופיעו כחלופות בטוחות ויעילות לטיפול במחלת IDA.

האינדיקציות הקליניות העיקריות לטיפול בברזל IV:

1. חוסר סבילות לברזל פומי או אי הקפדה על טיפול פומי
2. בירידה נרכשת או תורשתית בספיגת ברזל במעיים ו/או שחרור מקרופאגים של ברזל: כגון, תסמונות ספיגה במעיים, מחלות מעי דלקתיות (IBD). לאחר כריתת קיבה/ניתוח בריאטרי. IRIDA
3. במקרים עם IDA חמור (Hb < 9 g/dL) בגלל איבוד דם מתמשך או בלתי מבוקר ו/או בגלל צרכי ברזל מוגברים טלנגיאקטזיות דימומיות תורשתיות (מחלת Osier-Weber-Rendu), אנגיודיספלסיה עקב סיבות אחרות; הריון, אנמיה לאחר לידה; חולים שנקבעו לניתוח. כל אלה מהווים אנדקציה לטיפול בברזל IV.
4. במקרים של מחסור תפקודי בברזל, במיוחד כאשר משתמשים בתרופות ESA שהזכרתי לעיל. אנמיה של מחלת כליות כרונית, מחלות דלקתיות, אנמיה של סרטן.
5. נסיבות אחרות כגון: תרומת דם, לפני ניתוח אלקטיבי ועוד.

יתרונות וחסרונות תוספי ברזל מול עירוי ברזל ישירות לוריד

טיפול בתוספי ברזל דרך הפה הוא פשוט, זול ודרך יעילה יחסית לטיפול במצבי מחסור בברזל. מלחי ברזל (סולפט, פומראט, סוקסינאט וגלוקונאט) הם תכשירי הברזל הנפוצים ביותר דרך הפה; הם דומים בכל הנוגע לתכונות פרמקו-דינמיות ופרמקו-קינטיות, כמו גם לשיעור תופעות הלוואי.

בגלל השיעור הגבוה של תופעות לוואי דלקתיות במערכת העיכול (35% עד 59%) עם שימוש בסולפט ברזל, פותחו תרכובות חדשות המכילות צורת מלח ברזל או ברזל כתכשירים שונים (צ'ילאטים של חומצות אמינו, ברזל קרבוניל, קומפלקס פולימלטוז ברזל ומוצרים בשחרור מורחב) ומאושרים לשימוש קליני. מבין התכשירים הללו, IPC Iron(III)-hydroxide polymaltose complex הוא הנחקר והמשמש ביותר לטיפול בחולי IDA; הוא אינו מושפע ממזון כגון, חלב או תרופות אחרות, לכן ניתן לצרוך אותו במהלך או לאחר הארוחות, והסבילות של IPC הוכחה כטובה בהרבה, מה שהוביל לשימוש מורחב בקרב חולים ויעילות משופרת בהשוואה לסולפט ברזל.

לטיפול ב-IDA במבוגרים, המינון היומי המומלץ של ברזל הוא בטווח של 150 עד 200 מ"ג ליום; לילדים המינון הוא 3-6 מ"ג ברזל/ק"ג משקל גוף/יום. מנקודת מבט מעשית, מינונים של 100-200 מ"ג ליום של ברזל הם פשרה בין העלייה האופטימלית של Hb לבין חידוש ברזל בגוף עם תופעות לוואי מינימליות. עם זאת, מחקרים מסוימים הראו כי מינונים יומיומיים קטנים יותר של ברזל עשויים להספיק למניעת מחסור בברזל ויכולים גם לתקן IDA מבלי לייצר תופעות לוואי משמעותיות.

טיפול מוצלח של חולה עם IDA חייב לכלול ניסיונות לזהות ולטפל, במידת האפשר, בגורמים הבסיסיים למחסור בברזל. תגובה אלרגית פשוטה מאוד צפויה למתן ברזל פומי, כך שמעט מאוד מטופלים לא יצליחו להגיב למלחי ברזל דרך הפה, וזה כמובן בתנאי שהם יכולים לסבול מינונים משמעותיים יותר. אם אין שיפור במאגרי הברזל, תוך 3-4 שבועות מהטיפול, אין סיבה להמשיך את הטיפול. יש לחפש הסבר לכישלון הטיפול.

מצד שני, ידוע שברזל דרך הפה הוא טיפול פחות אידיאלי בעיקר בגלל תופעות לוואי במערכת העיכול (במיוחד בעת שימוש בתרכובות ברזל). ישנם הרבה סיבות שכיחות לכישלון הטיפול בברזל פומי, כגון, חוסר דבקות בטיפול או טיפול לא מלא, ספיגה לקויה של התריסריון עקב פתולוגיות נלוות של מערכת העיכול (מחלת מעי דלקתית [IBD] או כל גורם אחר לדלקת כרונית, ממאירות) אי הקפדה על מהלך הטיפול ארוך הדרוש לפתרון אנמיה (1-2 חודשים) ולחידוש מאגרי הברזל בגוף (עוד 3- 6 חודשים). אי ציות לטיפול בברזל פומי, וספיגה לקויה במעיים, שתי הסיבות הכי שכיחות למה גופינו לא מצליח לפצות על הצורך בברזל, במיוחד בנוכחות איבוד דם מתמשך (כיבים למיניהם במע' העיכול) או במצבים דלקתיים כרוניים.

בנוסף לכך, מאגרי ברזל נאותים חיוניים להשגת תועלת מירבית מחומרים מעוררי אריתרופואזיס (ייצור כדוריות דם אדומות ESAs). ירידה במאגרי ברזל או ירידה בזמינות של ברזל בגוף, הן הסיבות השכיחות ביותר לעמידות להשפעה של חומרים אלו. לפיכך, אין לתת טיפול בברזל פומי לחולי מחלת כליות כרונית (CKD), חולים בהמודיאליזה וחולי סרטן המקבלים ESAs בגלל המצב הדלקתי. במצב כזה, ברזל דרך הפה נספג בצורה גרועה במעיים עקב וויסות יתר של הפצידין, הורמון פפטיד הממלא תפקיד מרכזי בהומאוסטזיס של ברזל. בנוסף לכך, ב-IBD (מחלות מעי דלקתיות) האפשרות שברזל עלול לפגוע עוד יותר ברירית המעי, צריכה להיות אינדיקציה רצינית לשימוש באנפוזית ברזל (דרך הווריד) ולא בברזל דרך הפה.