
מחלת הזאבת (לופוס): סימפטומים, אבחון ודרכי טיפול
מחלת זאבת, הקרויה בלועזית לופוס (Lupus), היא מחלה אוטואימונית שהגורמים לה אינם ידועים. המחלה מתבטאת בדלקת המופיעה באזורים שונים בגוף: עור, מפרקים, ריאות, כליות, מוח וכלי דם. מחלה אוטואימונית היא מחלה שבה מערכת החיסון מזהה רקמות בגוף כמרכיבים זרים ותוקפת אותם. זאבת שכיחה יותר בקרב נשים.
מחלת זאבת תסמינים
מחלת הזאבת הנה מחלה רב-מערכתית השונה מחולה לחולה. סימפטומים ראשונים כלליים כמו חום ממושך, חולשה כללית, נשירת שיער, או הלבנה של קצות האצבעות כתגובה לקור, עלולים להעיד על מחלת הזאבת. בנוסף, קיימים אחד עשר תסמינים אופייניים, שהופעת ארבעה מהם מאשרת את אבחנת הזאבת.
- תפרחת פרפר– הופעה של תפרחת אדומה על הלחיים ועל גשר האף. תפרחת פרפר אינה מותירה צלקות בעור.
- תפרחת דיסקואידית – תפרחת אדומה, לעיתים מלווה בקשקשת, המופיעה בדרך כלל על פני הזרועות ומאחורי תנוכי האוזניים ומותירה צלקות בעור.
- רגישות לאור שמש – תפרחת המופיעה על העור לאחר חשיפה לקרני השמש.
- כיבים בחלל הפה – פצעים שאינם כואבים, המופיעים בחלל הפה ובסביבת החך.
- דלקת מפרקים – כאבים ונוקשות במפרקים, אשר מופיעים במקרים רבים ללא נפיחות או סימנים אחרים לדלקת.
- דלקת קרום הריאה או קרום הלב – דלקת המתבטאת בכאבים חדים בחזה המתגברים בעת נשימות עמוקות.
- דלקת כליות – דלקת כליות עלולה לגרום לבצקת בגפיים התחתונות, לעלייה בלחץ הדם ואפילו לאי ספירת כליות.
- שינויים במערכת העצבים – מחלת הזאבת עלולה לפגוע במערכת העצבים המרכזית ולגרום לאפילפסיה ואף לשינויים נפשיים.
- שינויים במערכת הדם – ירידה במספר תאי הדם הלבנים או בטסיות הדם. העלולה לגרום לחולשה, דפיקות לב, נטייה מוגברת לזיהומים או לדימומים.
- הפרעות חיסוניות – גילוי נוגדנים-עצמיים בדם, המכוונים נגד DNA,או נגד חלבון הנקרא Sm,.
- נוגדן נגד-גרעין (ANA) – גילוי של נוגדן המכוון נגד גרעין התא.
במקרה של הופעת סימפטום כזה או אחר מן הרשימה יש לשקול לפנות לרופא המשפחה שלכם בקופת החולים (כללית, מכבי, מאוחדת, לאומית) או במקרים חריגים לבית החולים או לשירותי רפואה דחופה באזור מגוריכם.
זימון תור לאבחון וטיפול מהיר באופן פרטי
זימון תור מהיר באופן פרטי
אם הבעיה הרפואית שלכם לא סובלת דיחוי, ניתן לפנות למוקד עוד היום, במספר טלפון 03-772-42-73 או שלחו הודעת בוואטסאפ.
כיצד מאבחנים זאבת
במקרים רבים, אבחנת מחלת הזאבת אינה פשוטה. במידה ומתעורר חשד לזאבת, מבררים הרופאים את הופעתם של הסימפטומים השונים. במידה והחשד גבוה, מתבצעות בדיקות דם הכוללות:
- שקיעת דם
- ספירת דם
- בדיקה כימית של הכליות והכבד
- בדיקה להימצאות נוגדנים בדם
טיפול בזאבת
הסבר אודות הטיפול בזאבת (לופוס) מאת ג'יזל גודארד
פרופסור ג'יזל גודארד מתארחת בתוכנית 'חיים בריאים' ערוץ 10 אצל פרופסור רפי קרסו.
הטיפול במחלת הזאבת נחלק לטיפול תרופתי וטיפול לא תרופתי. סוג הטיפול נקבע על פי האברים שנפגעו מהמחלה.
טיפול לא תרופתי
טיפולים לא תרופתיים למחלת הזאבת, המומלצים במקרים רבים על ידי הרופאים.
- הימנעות מחשיפה לשמש – הימנעותמחשיפה לקרניים אולטרה סגולות, מפחיתה משמעותית חלק גדול מהסימפטומים של המחלה.
- מנוחה – עייפות מוגברת שכיחה בקרב החולים במחלת הזאבת, לכן מומלץ להם להימנע ממאמצים ולהקדיש זמן למנוחה.
- מעקב תקופתי – מעקב תקופתי על ידי רופא מומחה לריאומטולוגיה, בשילוב בדיקות של רופאים מומחים בתחומי עור, כליות, לב, דם או עצבים, בהתאם למצבה של המחלה.
טיפול תרופתי
כיום קיימים מספר סוגים של טיפול תרופתי למחלת הזאבת. במקביל נערכים ברחבי העולם מחקרים וניסויים למציאת תרופות חדשות.
- תרופות נוגדות דלקת – תרופות לשיכוך כאבים, הפחתת דלקות והורדת חום, שנרשמות לחולים הסובלים מדלקת פרקים או חום גבוה
- תרופות נגד מלריה – למרות שאין קשר בין מלריה לזאבת, התגלה כי תרופות נגד מלריה יעילות גם בטיפול בחולי זאבת.
- סטרואידים – תרופות אנטי דלקתיות חזקות במיוחד, הניתנות בעיקר כאשר מחלת הזאבת פוגעת באברים פנימיים.
- תרופות ציטוטוקסיות – תרופות המרסנות את מערכת החיסון של הגוף, הניתנות בעיקר כאשר מחלת הזאבת פוגעת באברים פנימיים.