דלקת בדרכי השתן (שופכה): סיבות, תסמינים, אבחון וטיפול
דלקות בדרכי השתן (UTI) הוא שמה של קבוצת דלקות המתחילות באחד מאברי מערכת השתן (שופכה): הכליות, צינוריות השתן, שלפוחית השתן או השופכה. מבין אברים אלה, דרכי השתן התחתונות – השופכה ושלפוחית השתן, פגיעות יותר לדלקות. דלקות בשלפוחית השתן נפוצות יותר בקרב נשים, בעיקר בגלל המבנה האנטומי של גוף האישה. דלקת בדרכי השתן עלולה להיות מאוד לא נעימה במידה והיא מופיעה בשלפוחית השתן. דלקת המגיעה אל הכליות עלולה לגרום לסיבוכים קשים. לכן יש לאבחן את הדלקת בדרכי השתן ולטפל בה, מהר ככל האפשר.
האם ידעתם מד+
זהו החלק, שבו אנו נגלה לכם כמה עובדות מסקרנות על גופנו שאתם חייבים להכיר! היום נתחיל עם דרכי השתן ונספר לכם כמה עובדות והבדלים מדהימים בין בין גברים לנשים. התכוננו להיות מופתעים מנפלאות מערכות השתן שלנו!
המסע הארוך של שתן – האם ידעתם שדרכי השתן נמתחות הרבה יותר ממה שאתם יכולים לצפות? למעשה, אורכה של השופכה הזכרי הממוצע הוא כ-20 ס"מ, בעוד שאורכה של השופכה הנשית כ-4 ס"מ. זהו הבדל גדול! אז, בין אם אתם גברים או נשים, דרכי השתן שלכם יוצאות למסע יוצא דופן מהכליות ועד לעולם החיצון.
הסינון – תהיתם פעם איך הגוף שלכם מסנן חומרי פסולת מהדם כדי לייצר שתן? להיכנס לכליות! באופן מדהים, בכל יום, הכליות האנושיות מסננות כ-180 ליטר דם. זה שווה ערך למילוי של כמעט 75 מקררי מים בגודל סטנדרטי! למרות הסינון המדהים הזה, רק 1-2 ליטר שתן מיוצר מדי יום. אז בפעם הבאה שאתם לוקחים הפסקה לשירותים, תתפעלו מיכולת הסינון המדהימה של הכליות שלכם.
קיבולת שלפוחית השתן – חושבים שאתם יודעים על קיבולת שלפוחית השתן? החזיקו חזק בכסא שלכם! בעוד שגם לגברים וגם לנשים יש שלפוחית שתן לאחסון, לגברים יש בדרך כלל קיבולת שלפוחית השתן גדולה יותר. בממוצע, שלפוחית זכר יכולה להכיל עד 600-800 מיליליטר של שתן, בעוד שלפוחית נקבה יכולה להכיל כ-400-600 מיליליטר.
דלקת בדרכי השתן אצל נשים – לרוע המזל, לנשים יש רגישות גבוהה יותר לזיהומים בדרכי השתן. השופכה הנשית קצרה יותר, מה שמקל על התנועה של חיידקים אל שלפוחית השתן. למעשה, מחקרים מעריכים כי במהלך חייה של אישה, יש לה סיכוי של 50% לחוות לפחות UTI אחד. אבל אל דאגה, גבירותיי! עם היגיינה וטיפול נאותים, אתה יכול לעזור להפחית את הסיכון ולשמור על בריאות דרכי השתן.
מנגנון שליטה – הידעתם שלגופנו יש מנגנון מובנה למניעת זרימת שתן לאחור? זה נקרא סוגר השתן! אצל גברים, מנגנון זה כולל גם שליטה מרצון וגם שליטה בלתי רצונית. המרכיב הרצוני מאפשר לגברים לשלוט בזרימת השתן, בעוד שהרכיב הבלתי רצוני מונע דליפה על ידי שמירה על הסוגר סגור היטב. אז, רבותי, זכרו להודות לסוגר השתן שלכם על עבודתו המופלאה!
מה זה דלקת בדרכי השתן
הסבר מאת אבי לבנט אשר מתמחה בהומאופתיה ותזונה
8 סיבות עיקריות לדלקת בדרכי השתן
דלקות בדרכי השתן מתפתחות ברוב המקרים כאשר חיידקים חודרים אל מערכת השתן דרך השופכה ומתרבים בשלפוחית השתן. בין הגורמים לדלקות בשלפוחית השתן:
- חיידקי אי קולי – חיידקים אלה הנמצאים בדרך כלל במערכת העיכול ובמעיים, עלולים לגרום לדלקות בדרכי השתן. נשים מועדות לדלקת כתוצאה מחיידקי אי קולי, בגלל הקרבה בין מוצא השופכה שלהן לפי הטבעת ובגלל המרחק הקצר יחסית בין מוצא השופכה לשלפוחית השתן.
- פעילות מינית – נשים פעילות מינית נוטות לפתח דלקות בדרכי השתן, בגלל שמגע מיני עלול לאפשר לחיידקים לחדור אל דרכי השתן ולהגיע אל שלפוחית השתן.
- אמצעים למניעת הריון – נשים המשתמשות בדיאפרגמה למניעת הריון, נמצאות בקבוצת סיכון גבוה יותר, מאשר נשים המשתמשות באמצעי מניעה אחרים.
- שינויים הורמונליים – שינויים הורמונליים אצל נשים, כגון אלו המתרחשים במהלך ההריון או גיל המעבר, יכולים להשפיע על סביבת דרכי השתן ולהגביר את הסיכון לזיהום.
- נוהלי היגיינה לקויים – לנשים חשוב מאוד להקפיד על ניגוב מאוד עדין ורק במקום היעודי על מנת שלא לאפשר לחיידקים מאזור פי הטבעת להתפשט אל השופכה. לגברים חשוב מאוד לשטוף היטב את איבר המין. יש לנקות את אזור איברי המין לפני ואחרי פעילות מינית. הימנעו משימוש בסבונים קשים, שטיפות או תרסיסים להיגיינה נשית, מכיוון שהם עלולים לשבש את האיזון הטבעי של חיידקים בדרכי השתן.
- אצירת שתן – ריקון לא מלא של שלפוחית השתן או אצירת שתן עלולים להוביל להצטברות של חיידקים ולהגביר את הסבירות לזיהום.
- פטריות – מיני קנדידה (בדרך כלל קנדידה אלביקנס). זיהומים ויראליים ופטרייתיים אלו נראים לרוב אצל אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת, כגון אלו עם HIV/איידס או שעברו השתלת איברים. אנא זכרו שהמיקרואורגניזם הספציפי הגורם ל- UTI יכול להשתנות, ולעתים קרובות נערכות בדיקות מעבדה כדי לזהות את הפתוגן המדויק ולקבוע את הטיפול המתאים.
- צניחת איברי האגן – צניחת רחם היא התנפחות או ירידה של הרחם, פי הטבעת או שלפוחית השתן לתוך הנרתיק. ישנם מספר דרגות שונות של צניחת איברי האגן ומקובל שיש יותר מסוג אחד בו זמנית. בעוד שצניחה אינה נחשבת למצב מסכן חיים, היא עלולה לגרום לאי נוחות ואי שליטה במתן שתן.
טיף: שתיית כמות גדולה של מים עוזרת לשטוף את החיידקים ומעודדת הטלת שתן תכופה, ומפחיתה את הסיכון לזיהום. כוונו לכ-8 כוסות מים ליום.
גורמים נוספים דלקת בשופכן עלולים לנבוע בגלל סיבות נוספות כגון: אבנים בכליות, סוכרת או מחלות המשבשות את המערכת החיסונית, שימוש ממושך בקטטר ועוד.
זימון תור לאבחון וטיפול מהיר באופן פרטי
זימון תור מהיר באופן פרטי
אם הבעיה הרפואית שלכם לא סובלת דיחוי, ניתן לפנות למוקד עוד היום, במספר טלפון 03-772-42-73 או שלחו הודעת בוואטסאפ.
7 מזונות אשר יכולים לסייע במניעה וטיפול בדלקת
אמנם אין מזון ספציפי שיכול להבטיח מניעת דלקות בדרכי השתן (UTI), אך שמירה על תזונה ואורח חיים בריאים יכולה לתמוך בבריאות הכללית של דרכי השתן ויכולה להפחית את הסיכון לזיהומים. הנה כמה טיפים תזונתיים שעשויים לעזור לקדם את בריאות דרכי השתן:
- מים – שתיית מים מרובה עוזרת לשטוף חיידקים ומדלל את השתן, מפחית גירוי ואי נוחות.
- חמוציות – מיץ חמוציות או תוספי חמוציות מכילים תרכובות שעשויות לסייע במניעת הצטברות של חיידקים, במיוחד אשריכיה קולי (E. coli), בדפנות מערכת השתן. עם זאת, תוצאות המחקרים לגבי היעילות של מוצרי חמוציות במניעת דלקות הן מעורבות, וזה לא אמצעי מניעה מובטח.
- פרוביוטיקה – ביוגורט או זמינות כתוספי מזון, עשויה לסייע בשמירה על איזון בריא של חיידקים בדרכי השתן ולקדם בריאות אורוגניטלית כללית.
- ויטמין C – מזונות עשירים בוויטמין C, כגון פירות הדר, פירות יער ועלים ירוקים, עשויים לסייע ביצירת סביבה חומצית בשתן, שעלולה לעכב את התרבות החיידקים.
- שום – שום מכיל תרכובות בעלות תכונות אנטי-מיקרוביאליות שעשויות לסייע במאבק בחיידקים מסוימים. הכללת שום בתזונה יכולה לתרום לבריאות הכללית של מערכת החיסון.
- הימנעו מחומרים מגרים – מזונות חריפים, קפאין, אלכוהול וממתיקים מלאכותיים עלולים לגרות את שלפוחית השתן ועלולים להחמיר את תסמיני UTI אצל אנשים מסוימים. אם אתה נוטה ל- UTI, זה עשוי להיות מועיל להגביל או להימנע מגירויים אלה.
- מזונות עם תכונות אנטי דלקתיות – למזונות מסוימים יש תכונות אנטי דלקתיות טבעיות שיכולות לסייע בהפחתת דלקת ואי נוחות הקשורים לדלקות במערכת השתן. אלה כוללים דגים שומניים (כגון סלמון), כורכום, ג'ינג'ר וירקות עלים ירוקים.
6 תסמינים נפוצים לדלקת בשופכה
דלקות בשלפוחית השתן, אינן גורמות בהכרח לתסמינים מובהקים, אולם ברוב המקרים מופיע לפחות סימפטום אחד מתוך הרשימה הבאה:
- כאבים בצד שמאל בבטן (אזור שלפוחית השתן)
- צורך עוצמתי ובלתי פוסק למתן שתן
- דליפה מתמשכת של שתן
- דם בשתן
- צריבה בזמן מתן שתן
- הימצאות של חיידקים בשתן
במקרה של הופעת סימפטומים כזה או אחר מן הרשימה יש לשקול לפנות לרופא המשפחה שלכם בקופת החולים (כללית, מכבי, מאוחדת, לאומית) או במקרים חריגים לבית החולים או לשירותי רפואה דחופה באזור מגוריכם.
לכל אחד מסוגי הדלקות בדרכי השתן יש תסמינים אופייניים משלו:
- דלקת בכליה – במקרה של דלקת בכליה עלולים להופיע כאבי גב עזים, צמרמורות, חום גבוה והקאות.
- דלקת בשלפוחית השתן – דלקת בשלפוחית השתן תתבטא בחום גוף נמוך, צורך תכוף לתת שתן וכאבים בעת מתן שתן.
- דלקת בשופכה – הסימפטום העיקרי לדלקת בשופכה הוא צריבה עזה בזמן מתן שתן.
דרכים לאבחון דלקת בשתן?
במידה וקיים חשש לדלקת בדרכי השתן, בדרך כלל מתבצע בדיקת שתן במעבדה דרך קופת חולים או באופן פרטי במטרה לזהות נוכחות של מוגלה, תאי דם אדומים או חיידקים בשתן. כיום לא קיימת בדיקה וודאית לאיתור אזור הדלקת, אולם אם החולה סובל מחום גבוה ומכאבים ממוקדים, סביר שהדלקת הגיעה אל אזור הכליות.
כיצד מטפלים בדלקת בדרכי השתן?
הטיפול הבסיסי והיעיל ביותר לדלקות בדרכי השתן הוא טיפול אנטיביוטי. לתרופות האנטי ביוטיות מצורפות במקרים רבים גם תרופות נגד כאבים. במידה והדלקות חוזרות ונשנות, ייתכן ויהיה צורך בטיפול אנטיביוטי ארוך טווח. במקרים חמורים במיוחד, מתאשפזים הסובלים מדלקות בדרכי השתן בבית חולים, על מנת לקבל טיפול אנטיביוטי באמצעות זריקה (תוך וריד)י.
אילו חיידקיים או וירוסים נפוצים גורמים לדלקת במערכת השתן?
החיידקים הנפוצים ביותר הגורמים לדלקות בדרכי השתן (UTI) הם:
- חיידק קולי (E. coli) – חיידק אשר אחראי ברוב המקרים לדלקת בשמן.
- חיידק סטפילוקוקוס ספרופיטיקוס (Staphylococcus saprophyticus)
- חיידק קלבסיאלה (Klebsiella pneumoniae)
- חיידק פרוטאוס מירביליס (Proteus mirabilis)
- חיידק אנטרוקוקוס פקאליס (Enterococcus faecalis)
- חיידק פסאודומונס אארוגינוזה (Pseudomonas aeruginosa)
- חיידק סטרפטוקוקוס מקבוצה בי (Streptococcus agalactiae)
חשוב לציין שבעוד שחיידקים הם הגורם העיקרי לדלקת במערכת השתן, וירוסים ופטריות יכולים גם לגרום לדלקות בדרכי השתן, אם כי פחות שכיח. כמה פתוגנים ויראליים ופטרייתיים הקשורים ל- UTI כוללים:
וירוסים:
- אדנוווירוס
- ציטומגלוירוס
- וירוס הרפס סימפלקס (HSV)
לאילו בעיות יכולות בדרכי השתן לגרום ובמיוחד אם הבעיה לא מטופלת
אם לא מטופלים, דלקות בדרכי השתן (UTI) עלולות להוביל למספר סיבוכים ולבעיות בריאותיות חמורות יותר. להלן כמה בעיות פוטנציאליות שיכולות לנבוע ממחלות UTI לא מטופלות:
- זיהומים בכליות (פיילונפריטיס): אם UTI, במיוחד דלקת בדרכי השתן התחתונות, מתפשט לכליות, זה יכול לגרום למצב חמור יותר הנקרא פיאלונפריטיס. זיהומים בכליות עלולים להוביל לכאבים חזקים בגב או בצד, חום גבוה, צמרמורות, בחילות, הקאות ומחלות מערכתיות כלליות. יש צורך בטיפול רפואי מהיר כדי למנוע נזק לכליות ואת הפוטנציאל לזיהום בזרם הדם.
- זיהומים חוזרים: UTI לא מטופל יכול להגביר את הסבירות לזיהומים חוזרים. חיידקים יכולים להימשך בדרכי השתן, מה שמוביל לאירועים חוזרים של זיהום. UTIs חוזרים יכולים להיות מאתגרים לניהול ועשויים לדרוש חקירה נוספת כדי לזהות גורמים בסיסיים התורמים להישנות.
- סיבוכים בהריון: נשים הרות עם UTIs שלא טופלו נמצאות בסיכון מוגבר לסיבוכים כגון לידה מוקדמת, משקל לידה נמוך ודלקות בדרכי השתן המתפשטות לכליות. זה חיוני עבור אנשים בהריון לחפש טיפול מיידי עבור UTIs כדי לשמור על בריאות האם והעובר כאחד.
- אלח דם: במקרים חמורים, UTI לא מטופל יכול להתקדם למצב מסכן חיים הנקרא אלח דם. אלח דם מתרחש כאשר הזיהום מתפשט בכל הגוף, וגורם לתגובה דלקתית מערכתית. זה יכול להוביל לתפקוד לקוי של איברים, לחץ דם נמוך, ואם לא מטופל מיד, יכול להיות קטלני.
- מחלת כליות כרונית: דלקות כליות חוזרות ונשנות או UTIs לא מטופלים המשפיעים על הכליות יכולים לתרום למחלת כליות כרונית (CKD) לאורך זמן. CKD הוא מצב מתקדם הפוגע בתפקוד הכליות ועלול להוביל לסיבוכים בריאותיים ארוכי טווח.
- אבנים: UTI כרוני, במיוחד כאשר הם קשורים לסוגים מסוימים של חיידקים, יכולים לתרום להיווצרות של אבנים בשלפוחית השתן או בכליות. אבנים אלו עלולות לגרום לכאבים, חסימות בדרכי השתן וזיהומים חוזרים.
צריך לזכור
חשוב לזהות את הסימפטומים של דלקת בדרכי השתן כבר בשלב הראשוני ולפנות לאבחון וטיפול רפואי בשלב המוקדם ככל האפשר אצל רופא משפחה או אורולוג. בדרך כלל הדלקת מטופלת עם אנטיביוטיקה ועוברת במהירות.
